פסק-דין בתיק ת"ק 4420-03-11

במשך שנים מספר היה התובע לקוחה של הנתבעת בטלפון ובאינטרנט שהיו ברשותו.

משהוגשה התובענה כנגד הנתבעת, כבר היה התובע מנותק משירותי הנתבעת בכל המתייחס לטלפון, אך מחובר בכל המתייחס לאינטרנט שברשותו.

כתב התביעה מתייחס לטענות נפרדות באשר לטלפון ולשירותי האינטרנט.

לעניין הטלפון, טוען התובע כי נענה להצעת הנתבעת לקבל מתנה של 3 חודשי שיחה חינם והובטח לי כי בסיום התקופה יוכל לחזור למסלול שבו נמצא קודם לכן, מסלול "לא דיברת לא שילמת", מסלול שבו הינו משלם רק בהתאם לשיחות שהינו מבצע.

משהסתיימה תקופת המתנה והתובע ביקש לחזור לאותו מסלול קודם, נענה כי הדבר אינו אפשרי הואיל והמסלול הקודם אינו קיים עוד.

בנסיבות אלה, מחמת כעסו על התנהלות הנתבעת, ביקש התובע בתאריך 21.2.10 להתנתק משירותי הנתבעת בכל המתייחס לטלפון ואכן נותק.

התובע התקשר עם חברה אחרת, חברת בזק, בה הינו מקבל שירותי טלפון, אך מחוייב בסך של 25 ש"ח כתשלום חודשי קבוע, תשלום שלא היה חב בו לוא נשאר לקוח של הנתבעת בכל המתייחס לטלפון שלו, במסלולו המקורי.

בשל כך, התובע עותר לחייב את הנתבעת לפצותו בסך של 25 ש"ח לכל חודש, לתקופה של 10 שנים, מאז הודיע על רצונו להתנתק מהנתבעת ואילך ובסה"כ 3,000 ש"ח.

כן הינו עותר לחייב את הנתבעת לפצותו בסכום נוסף של 10,000 ש"ח, כפיצוי לדוגמה ללא הוכחת נזק, וזאת על בסיס קביעות סע' 31(א) לחוק להגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (להלן: "החוק").

הנתבעת אישרה כי אכן בתאריך 24.11.09 הוצעה לתובע הטבה של 3 חודשי שימוש בטלפון, ללא עלות דמי מנוי וכן 2000 דק' שיחה חינם.

לטענתה, לא נתנה לתובע התחייבות כי יוכל לחזור לתוכנית בה היה קודם לכן, עם תום תקופת שלושת החודשים של אותה הטבה.

הנני מקבלת כמהימנה עליי את טענת התובע כי אכן הובטח לו כי יוכל לחזור לתוכנית הקודמת. ברם, הנני מקבלת את גירסת הנתבעת כי במסגרת שינויים של תוכניות שנעשות בחברה הנתבעת מידי פעם, החליטה הנתבעת במהלך תקופת אותם שלושת החודשים לסיים את המסלול הקודם אליו היה התובע מחובר ולא ניתן היה עוד להחזיר את התובע למסלול הקודם.

התובע לא הגיש לביהמ"ש כל נתונים ותיעוד על כך שסה"כ השימוש שלו בטלפון, כשהינו מחובר לחברת בזק, עולה ב-25 ש"ח מידי חודש על סה"כ הסכום שהיה משלם בגין אותו שימוש, לוא נותר מחובר אצל הנתבעת.

עם זאת, הנני נכונה לקבוע, לטובתו של התובע, כי אכן כך הם הדברים וכי מאז 1.2.10 ועד מועד הגשת התביעה, 2.3.11, במשך 13 חודשים, שילם סך של 25 ש"ח מידי חודש יותר מהסכום שהיה משלם לוא נותר בתוכנית המקורית של "לא דיברת לא שילמת" ובסה"כ סך של 325 ש"ח.

הנני דוחה את התביעה לחייב את הנתבעת בתשלום כלשהוא בגין נזקים שטרם נגרמו וזאת בהתייחס לעתירה לחייב את הנתבעת בתשלום הסך הנ"ל למשך פרק זמן של 10 שנים, מהיום ואילך.

לא מצאתי אף מקום לחיוב הנתבעת בתשלום פיצוי לדוגמה או פיצוי כלשהוא לעניין הטלפון, בקובעי כי לא הוכח כל בסיס עובדתי, משפטי או אחר לעתירה זו של התובעת.

התובע לא הוכיח ואף לא טען מפורשות כי בעת שנציג הנתבעת הציע לו את ההטבה, ידע כבר שהתוכנית בה נמצא עתה התובע תבוטל והתובע לא יוכל לחזור אליה וכי בכך ביצעה הנתבעת כלפיו מעשה מכוון של הטעייה.

בסע' 31(א) לחוק הנ"ל, נקבע כי ביהמ"ש יהא רשאי לפסוק פיצויים, ללא הוכחת נזק, בתנאי שיוכח בביהמ"ש כי עוסק ביצע הפרה מן ההפרות המנויות בסעיף זה.

התובע לא פירט בכתב תביעתו ובמהלך טענותיו בביהמ"ש איזו הפרה מן ההפרות המנויות בסעיף זה אכן בוצעה בעניינו.